החלטה בתיק ת"א 41416-01-13

לפניי בקשה למחיקת הסעדים הכספיים שנכללו בכתב התביעה שהוגש בתיק זה, בשל כך שאין הם מצויים בסמכותו העניינית של ביהמ"ש המחוזי.

בתביעה עותר המשיב למתן פסק דין הצהרתי, אשר יצהיר על ביטולו של הסכם מכר דירה שנחתם בינו לבין המבקשים, בשל הפרות נטענות שהפרו המבקשים את ההסכם.

לחלופין, ככל שלא יבוטל ההסכם, עותר המבקש, בתביעתו, לחיוב המשיבים לשלם לו פיצויים בסך כולל של 583,000 ש"ח, בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב ההפרה.

העילות האמורות בתובענה לענין הפיצויים הינן עילות נזיקיות - גזל תרמית, רשלנות, הפר חובה חקוקה ועילו נוספות וראשי הנזק הם: ההפרש בין המחיר הריאלי של הדירה לבין המחיר בו נמכרה הדירה למבקשים  ודמי שכירות עבור התקופה בה התגוררו המבקשים בדירה.

המבחן לקביעת הסמכות העניינית בתחום האזרחי הינו (למעט עניינים לגביהם נקבע בחוק הסדר ספציפי) מבחן הסעד אשר מבקש התובע בכתב הטענות שהוגש על ידו [ע"א 27/77 טובי נ' רפאלי, פ"ד לא(3), 561]. בענייננו אין חולק, כי הסעד העיקרי - ההצהרתי הוא בסמכותו של בית משפט זה, אולם הסעד הכספי, כשלעצמו , מצוי בתחום סמכותו של בית משפט שלום.

            ככלל, כאשר כתב התביעה כולל מספר סעדים, שאינם מצויים כולם בסמכותו של בית משפט אחד, "אין מנוס מניהול כמה הליכים בהתאם לסמכויות שלפי הסעדים" (ע"א 29/58 לוי נ' עקריש, פ"ד יב 1457 (להלן: " פרשת עקריש"). עם זאת, בצד כלל זה קיים כלל נוסף, על פיו "הטפל הולך אחר העיקר", שמשמעותו הינה, כי בית המשפט המוסמך לדון בסעד העיקרי, מוסמך לדון גם בסעד הטפל.

השאלה היא, מתי נאמר שהסעד שאינו מצוי בסמכות ביהמ"ש אליו הוגשה התביעה, הינו סעד "טפל" אשר "הולך אחר העיקר" ומתי נאמר שמדובר בסעד שאינו טפל, אשר יש לתבעו, בנפרד, בערכאה המוסמכת.

בענין ע"א 8130/01 - מוחמד מחאג'נה נ' מוחמד אגבאריה ו-2 אח' . (4.5.2003), הובהר, כי "מקום בו נתבעים מספר סעדים, אשר כולם נוגעים לעניינים שבמקרקעין, חלה ההלכה לפיה הטפל הולך אחר העיקר ובית המשפט המוסמך לדון בסעד העיקרי מוסמך לדון גם בסעד הטפל (ע"א 148/58 ח. קלקודה נ' אגד (א.ש.ד) בע"מ, פ"ד יג 268 ,260). כך למשל, כאשר נלווית לתביעת בעלות במקרקעין תביעה לחזקה בהם, או עניין אחר הנוגע לשימוש בהם (ראו ע"א 635/76 משה טייבר נ' חיים טייבר, פ"ד לא (742 ,737 (2 וכן פרשת אלעוברה הנ"ל, בעמ' 674)."  

"לעומת זה, כאשר הסעד הנוסף או החלופי הנתבע, בצד הסעד הנוגע לעניינים שבמקרקעין, הוא סעד כספי , קובעת ההלכה הפסוקה כי הסמכות העניינית לדון בסעד נוסף זה, נקבעת על פי שווי הסעד הכספי (ראו ע"א 29/58 לוי נ' עקריש, פ"ד יב 1458 ,1457, ע"א 588/87 כהן נ' שמש, פ"ד מה (313 ,297 (5; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), בעמ' 165 הערת שוליים 251; וכן השוו עם רע"א 7589/98 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' רחל שוורץ, פ"ד נג' (1) 672 ,670." (ההדגשות אינן במקור)

הלכה זו מכבידה על הצדדים ועל בתי המשפט, בשל הצורך להגיש שתי תביעות, בין אותם צדדים, למרות שהצדדים להן זהים ולמרות שמקורן ועניינן אחד הוא, ובשל ההכבדה שיש בכך לא רק על הצדדים אלא גם על בתי המשפט. לפיכך מציע המלומד דודי שוורץ, סדר דין אזרחי חידושים, תהליכים ומגמות (תשס"ז), בעמ' 173-174, כי במקום מבחן העיקר והטפל, המצריך הפעלת שיקול הדעת של ביהמ"ש בשאלה מהו "עיקר" ומהו "טפל", יש לקבוע מבחן אחר שהינו, לדעתו, מבחן טכני ופשוט שתמציתו הינה כי " ... העיקר והטפל ייקבעו לפי התנהגות התובע, אשר מגלה את דעתו על מה שנראה בעיניו עיקר ומה שנראה בעיניו טפל לפי הערכאה שבה הגיש בפועל את תביעתו."

אכן, נאמר לא אחד, כי ראוי שיתקיים דיון מעמיק בשאלות שונות הנוגעות לחלוקת הסמכויות בענייני מקרקעין בין בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי [וראו דברים שנאמרו בענין זה ע"י כבוד השופט עמית, בשבתו בביהמ"ש המחוזי בחיפה, בבש"א (חיפה) 4209/03 - קעדאן נ' רסמי . (לא פורסם, 24.3.2003)], אולם לעת הזאת, הלכת ביהמ"ש העליון מחייבת והיא חלה על הפיצויים הנתבעים בתביעה זו, כסעד חלופי.

מאחר שהעילות המפורטות בתביעה, מערבות בין עילות ביטול ועילות לענין הנזק, אני מורה למשיב להגיש, בתוך 20 ימים מקבלת החלטה זו, כתב תביעה מתוקן, אשר יכלול רק את הסעד ההצהרתי המבוקש.

ככל שלא יוגש כתב תביעה מתוקן, כאמור, ייחשבו סעיפים 42 עד 52 וכן הפיסקה האחרונה לכתב התביעה, כמחוקים .

כתב הגנה יוגש בתוך 45 ימים מקבלת החלטה זו.

           אני מחייבת את המשיבים לשלם למבקש הוצאות בקשה זו, בסך 2,500 ש"ח, ללא קשר לתוצאות ההליך.

החלטה זו ניתנה על ידי בסמכותי כרשמת ביהמ"ש המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ג, 21 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: